החלטה בתיק ב"ש 1096/13

הערר שבפניי מעלה שאלות משפטיות מורכבות ומעניינות. יחד עם זאת, לנוכח דחיפות העניין, אתן בשלב זה החלטה תמציתית אשר נימוקיה יפורטו בימים הקרובים.

ערר הסנגוריה מעלה שאלות באשר לסמכות בתי המשפט הצבאיים לדון בבקשת משטרת ישראל להאריך את מעצרו של העורר ואף באשר לסמכות גורמי האכיפה לעצור את העורר ולחקור אותו לפי דיני האזור.

יש להעיר כבר כעת כי בחינת שאלות אלה על ידי ערכאה זו, כמו על ידי  בתי המשפט הצבאיים של ערכאה ראשונה, מצטמצמת לשאלת הסמכות בלבד, שכן בהתקיים סמכות על בתי המשפט לדון בעניין, זאת במובחן משאלת מירב הזיקות, אשר על פיה נדרשות הרשויות להכריע היכן יוגש כתב האישום ובאופן נלווה היכן יתנהלו ההליכים הקודמים לכך.

ככל שעסקינן בשאלת סמכות בתי המשפט הצבאיים באזור וכן סמכות גורמי האכיפה לעצור את העורר ממקום מגוריו במזרח ירושלים ולחקור אותו על פי דיני האזור, הרי שמגיע אני למסקנה שפעולות אלה בוצעו בסמכות ובהתאם להוראות תחיקת הביטחון.

בקצרה יאמר כי סעיף 10 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב], תש"ע-2009 מסמיך את בתי המשפט הצבאיים לדון בכל עבירה שהוגדרה בתחיקת הביטחון וזאת ללא כל הגבלה באשר לאזרחותו של מבצע העבירה.

 סעיף 4 לצו מסמיך את שוטרי משטרת ישראל בכל הסמכויות הקיימות לחייל על פי תחיקת הביטחון. באופן דומה סעיף 6 מסמיך את אנשי שירות הביטחון הכללי. סעיף 31 לצו קובע את סמכותו של חייל לעצור ללא פקודת מעצר כל אדם העובר על הוראות צו זה, או שיש מקום לחשוד בו שעבר עבירה כאמור. בהינתן האמור ובהיעדר כל מגבלה בחקיקה באשר לאפשרות כי מעצר יבוצע מחוץ לאזור, מתבקשת המסקנה כי שוטרי משטרת ישראל או כוחות הביטחון שעצרו את העורר פעלו בהתאם לדין האזור. מכאן אף נלוות סמכות החקירה.

בכך יש לדחות את טענות הסנגור ככל שעסקינן בביקורת השיפוטית על פי דיני האזור, המצויה בסמכות בימ"ש זה.

אוסיף על כך כי קיימת הסדרה בישראל ובאזור למימוש הסמכויות המקבילות הקיימות בנושא מעצרים והעמדה לדין (ואף בנושאים נוספים) בדמות חוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (עזרה משפטית), תשכ"ז-1967, והוראות פרק ח' לצו בדבר הוראות ביטחון. גם בהוראות אלה יש לתמוך במסקנה כי הרשויות היו מסמכות לפעול למעצרו ולחקירתו של העורר על פי דיני האזור.

למעלה מן הצורך אוסיף כי אין בעובדה כי העורר נחקר על פי דיני האזור כדי לפגוע בזכויותיו בהתאם לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו שכן עקרונות החוק  התקבלו בפסיקת האזור בכל הקשור לדיני המעצרים והם אף מגולמים בהוראות המחוקק, בשינויים המחויבים בהתאם למציאות הביטחונית השונה. 

לנוכח האמור נדחה הערר.

ניתנה והודעה היום, 24 בינואר 2013, י"ג בשבט התשע"ג, בנוכחות ב"כ העורר והתוב"ץ.

מ"מ נשיא

רמ"שית: מעיין רפאל התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: